אלכסנדרה צוקרמן (ילידת 1981) חיה ועובדת בתל אביב, למדה לתואר ראשון באקדמיה לעיצוב ואמנויות בצלאל, וב-Stadelschule בפרנקפורט. צוקרמן יוצרת רישומים בצבע או בעפרון דק, עבודות עמלניות שעוסקות בייצוגים מסתוריים ואבסטרקטים, ללא רצון לתפוס מציאות חיצונית או נרטיב ספציפי. 
צוקרמן הציגה בתערוכות יחיד רבות בין היתר בגלריה נגא, תל אביב, ישראל (2020); Museum of Decorative Art and Design‬, ריגה, לטביה (2016); SABOT, קלוז’-נאפוקה, רומניה (2015). בנוסף, היא השתתפה בתערוכות קבוצתיות רבות, במוזיאון תל אביב לאמנות, ישראל (2020); מוזיאון בר-דוד לאמנות ויודאיקה, ברעם, ישראל (2018); מגזין III מוזיאון לאמנות עכשווית, שטוקהולם, שוודיה (2014). כמו כן, עבודותיה נמצאות באוספים חשובים והיא זכתה במספר פרסים יוקרתיים לאורך השנים.

Alexandra Zuckerman in her studio, 2020. Photo: Iris Rivkind Ben Zour.

מגזין 3 יפו: הי אלכסנדרה מה שלומך בימים אלה?

א.צ: הי כרמית, אני מרגישה קצת כמו בסרט הזה עם ביל מוריי ״לקום אתמול בבוקר״, מתעוררים כל יום לאותו יום, עושים מה שצריך ומנסים לנוח בין לבין. אין הרבה מרווחים, אבל יש גם משהו נעים באינטנסיביות המשפחתית, ממלא אהבה.

מגזין 3 יפו: ספרי לנו משהו על העבודות מהאוסף שאנחנו רואים כאן.

א.צ: שתי העבודות הוצגו בתערוכת יחיד ״מה ראה הירח?״ בגלריה נגא בתל אביב ב2013, והן חלק מגוף גדול של עבודות שנעשו בטכניקה דומה של רישום.
בעבודה ״שני הרים עם מערה״ רואים נוף דומם עם מערה ועצים ערומים. הפתח השחור של המערה נמצא במרכז הציור והנוף מסביבו נפתח בצורת פרפר סימטרית. החור הנוסף בציור הוא הירח שמופיע מצד ימין, הירח הוא גם הלבן של הנייר כלומר ריק. למרות שהנוף נראה דמיוני אפשר לזהות בו את פארק המדרון ביפו, שגרתי ממש מעליו עם הגבעות הריקות והעצים הערומים בחורף.
בעבודה השנייה ״סערה״ רואים בתים ועצים מתעופפים בסערה, כמו הבית של דורותי מקנזס. המוטיב של הבית חוזר בעבודות שלי, הרבה פעמים החוץ בתוך הציורים מתקיים דרך הפנים (דרך חלון או פתח של דלת), במקרה של הרישום הזה החוץ יצא משליטה, הייתה לי עוד וורסיה של אותו רישום שכאילו ממוסגר בתוך חדר והסצינה של הסערה נראית דרך הדלת. ברישום הזה שלפנינו יש משהו יותר פרוע ומטריד, תחושה של סכנה.

מגזין 3 יפו: האם בהקשר של הימים האלה את חווה אותן באופן שונה?

א.צ: רק בשנה וחצי האחרונות אני עובדת בסטודיו מחוץ לבית. במשך שנים רבות העבודות נעשו על שולחן, כמה שולחנות מחוברים או על הקירות בתוך הבית. אהבתי לבלות הרבה זמן עם העבודות והייתי עסוקה ברישום מרבית הזמן. אהבתי שאין הפרדה, הדימויים כמו התגלגלו אחד לתוך השני וגם הבית הפיסי שלי והסביבה שבה גרתי ויצרתי היו חלק מעולם הדימויים.
משהו במצב הסגור הזה קיים בעבודות וכמעט בכולן מופיע בית, מעין מצב של חווית פנים וחוץ מבולבלת, כמו השתקפות אחד של השני.
במצב הנוכחי אני חושבת על היחסים האלה כי הכל נהיה פנים איכשהו.

מגזין 3 יפו: על מה את עובדת עכשיו?

א.צ: אני עובדת על סדרת עבודות חדשה, בסדרה זו אני מוותרת לגמרי על דימוי או נטייה לנרטיב שאפיינה עבודות קודמות שלי. העבודות הם רישומים של דוגמאות (פאטרנים) של רקמה שחוזרות על עצמן, ומצוירות על גבי גריד שגם אותו אני מציירת באופן ידני. אני מתעניינת בהפשטה שנוצרת דרך הדימויים האלו ובתנועה שהם יוצרים. העבודה על הרישומים מאוד איטית ונמשכת מספר שבועות לכל רישום, למרות הזמן הרב הדרוש להשלמתם חווית ההתבוננות בהם מייצרת מרחב ושקט.

מגזין 3 יפו: מחשבות על העתיד?

א.צ: הייתה אמורה להיפתח לי תערוכת יחיד בגלריה נגא במאי, חיכיתי לה המון זמן. עכשיו כשהכל נדחה הדברים והזמן מקבלים משמעות אחרת. אני רק מקווה שבקרוב זה יהיה מאחורינו ונרגיש שוב חופשיים ומוגנים.

Alexandra Zuckerman, Two Mountains with Cave, 2012. Photo: Tessa Oleartchik. Collection Magasin III Museum for Contemporary Art.
Alexandra Zuckerman, Storm, 2013. Photo: Tessa Oleartchik. Collection Magasin III Museum for Contemporary Art.
Alexandra Zuckerman, Flower Field X, 2018-19.