** עקב שיפוצים נרחבים ברחוב עולי ציון מגזין III יפו יהיה סגור למבקרים עד ליום חמישי ה-30 לספטמבר **

מגזין III יפו

עולי ציון 34
תל אביב – יפו 681313
03-9499900

שעות פתיחה

יום חמישי 14:00 – 20:00
יום שישי 10:00 – 14:00


הרים סולאריים ולבבות שבורים

4.3.2021 – 19.11.2021

“Morn came and went – and came, and brought no day,
And men forgot their passions in the dread
Of this their desolation; and all hearts
Were chill’d into a selfish prayer for light”

(Lord Byron, “Darkness”, 1816)

 24/24 – פסקול התערוכה הרים סולאריים ולבבות שבורים

1 – Sound Drawing with Catastrophe Scenery / Adaya Godlevsky
Harp, voice and Electronics
2 – The Consul’s Last Day / Lior Ashkenazy
Found sound, tapes and modular synth

Mastering by Harel Schreiber

“בוקר בא והלך – ובא, ולא הביא אור יום,
והאדם שכח את תשוקותיו באימת
החורבן. וכל הלבבות
הוּצְנו בתפילה האנוכית לאור”

(לורד ביירון, “חשיכה”, 1816)[1]

בשנת 1815 אירעה בהר הגעש טמבורה שבאינדונזיה ההתפרצות הגעשית הקשה ביותר שידע כדור הארץ זה מאות שנים וגרמה לאנומליות אקלימיות בכל רחבי הגלובוס: השמיים כוסו באפר וולקאני שחסם את אור השמש, גשם שחור ירד והטמפרטורות צנחו עד כדי כך שהשנה לאחר ההתפרצות נודעה כ”שנה ללא קיץ”. 

באותו לא-קיץ, התארחו בווילה ששכר הלורד ביירון על גדות אגם ז’נבה שבשווייץ כמה מחבריו בהם פרסלי ביש שלי, אהובתו מרי גודווין (שתתפרסם אחרי נישואיהם כמרי שלי) וג׳ון פולידורי, ובזמן שבחוץ השתוללה סערה, הם השתעשעו בכתיבת סיפורי אימה: מרי שלי כתבה סיפור שמאוחר יותר התפתח לרומן ״פרנקנשטיין״ (1818) שנחשב לרומן הראשון בז’אנר המדע הבדיוני; פולידורי חיבר סיפור ערפדים שפורסם מאוחר יותר בשם “הוומפייר” (1819) ונחשב ליצירה חלוצית בספרות הערפדים; ולורד ביירון כתב את הפואמה האפוקליפטית ״חשיכה״ (1816), המתארת את חורבן האדם והעולם.

מתוך הרגע ההיסטורי האקלימי-תרבותי הזה, המציב על מישור אחד את הטבעי והעל-טבעי, האנושי והמפלצתי, הארצי והנשגב, בונה מאיה אטון נוף קוסמי בעל זמן משל עצמו: הרים סולאריים מטילים צל על רצפת החלל, וגרם שמימי, מוקרן אל הקיר, מתמלא ומתחסר במחזוריות קבועה של 24 דקות ו-24 שניות, קובע זמן אחר, שהוא תלוי עבודה וחלל. בסמוך, על הקיר הניצב, תלויים רישומים של אסון שכבר אירע או עתיד לבוא: התפרצויות געשיות, אפר וולקאני, צמחים רמוסים, ציפורים קטועות איברים וכפות ידיים המנסות להיאחז באיזה דבר. נוף-האסון שאטון יוצרת כאן אינו ניתן למיקום בזמן ובמקום. גם אם הוא מהדהד את ההתפרצות הגעשית של 1815 הוא שייך באותה מידה גם לעתיד, לכאן או לכוכב לכת אחר, רגע-לפני או רגע-אחרי קטסטרופה שאת נסיבותיה אנחנו לא יודעים עדיין, ופוער בחלל זמן מעגלי, שמטיל את צללי העבר אל העתיד.

מי שמקומו כמעט נפקד מהתערוכה הוא האדם. זה שעלול להיות הקורבן של אסון כזה וככל הנראה גם מי שחולל אותו. שרידי נוכחותו נרמזים כאן בגרם השמים בצורת כדורסל או בטכנולוגיה שייצרה את הלוחות הסולאריים, אבל יותר מכל הם נוכחים בעבודת הרישום. כל שלושת גופי העבודה נוצרו בטכניקה עמלנית של רישום בגרפיט. עבור אטון, הרישום אינו רק טכניקה, אלא גם דרך להעביר אנרגיה, וכך ארבעת ההרים הסולאריים, מקלעת שמש (Solar Plexus), הם כמעין פאנל סולארי הממיר אנרגיה אנושית לאמנות. הרישום בגרפיט טומן בחובו גם את אפשרות המחיקה – לא נדרש אסון מסדר הגודל של התפרצות הר געש כדי למחוק את הסימנים שאטון רושמת; די במחק משרדי פשוט. עבודת האנימציה CRY (Cybernetic Year) נוצרה בטכניקה כזו, של רישום שעבר מחיקה שיטתית. 

בסדרת הרישומים ששמה כשם התערוכה, הרים סולאריים ולבבות שבורים, ממשיכה אטון לפתח את לקסיקון הדימויים שהיא מייצרת זה שנים – קשרים, כדורי-סל, ידיים, אותיות ומספרים, סימנים אלכימיים, קלפים וסמלים הלקוחים מקלפי טארוט – איקונוגרפיה המערבבת בין ספרות, מוסיקה, תרבות פופולרית, מדע וטכנולוגיה. כמי שרואה את עבודתה כחלק מהמסורת הגותית, שאינה מפרידה בין היפה והמזעזע, אטון מפסלת מתוך תוצרי האדם את מה שנפלא ממנו, ובעצם עבודת הרישום מרמזת על הלב האנושי השבור שבעמלנותו מתווה את אסונו.

כרמית גלילי
מגזין III יפו
אוצרת

תרגום: קרן דותן [1]


אודות האמנית

מאיה אטון נולדה בירושלים ב- 1974. חיה ועובדת בתל אביב, בעלת תואר ראשון ושני מהאקדמיה לעיצוב ואמנויות בצלאל.
אטון היא אמנית רב תחומית העוסקת בדיאלוג בין תהליכי חשיבה, מחוות אינטואיטיביות, חומרים ודימויים. באמצעות מגוון מדיות, ביניהן ציורי קיר, רישומים, הדפסים, אובייקטים פיסוליים, מן-המוכן ואמנות סאונד היא עוסקת בהיסטוריה של תרבות פופולארית, במודרניות ובצמתים בהם משתלבים מיתוס, נרטיב ומדע. אטון מרצה בבית הספר לאמנות רב תחומית באקדמיה להנדסה ועיצוב שנקר, ובבית הספר לתיאטרון חזותי.

עבודותיה של אטון הוצגו בתערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות רבות בישראל ובעולם. תערוכות יחדי ותערוכות זוגיות: סדנת ההדפס בירושלים, ישראל (2019); המוזיאון היהודי בלונדון, אנגליה (2018); פורום גבעון, תל אביב, ישראל (2018), מוזיאון חיפה לאמנות, חיפה, ישראל (2017); גלריה גבעון, תל אביב, ישראל (2016),Flisch Gallery, רומא, איטליה (2012) תערוכת יחיד למועמדים הסופיים לפרס גוטסדינר, מוזיאון תל אביב לאמנות, ישראל (2009). בנוסף השתתפה אטון בתערוכות קבוצתיות רבות בין היתר ב: MACT / CACT Ticino Museum and Contemporary Art Center, בלינצונה, שוויץ; מוזיאון תל אביב לאמנות, ישראל; פסטיבל מנופים, ירושלים, ישראל; גלריה Maria & Vadim Zakharov, ברלין, גרמניה; האוניברסיטה המורמונית, ירושלים, ישראל; הביאנלות ה-6 וה-7 לרישום, ירושלים, ישראל;Redtory Museum of Contemporary Art,  גואנגג’ואו, סין; מוזיאון ישראל, ירושלים, ישראל; Kallio Kunsthall, הלסינקי, פינדלנד; ו- Magasin III, מוזיאון לאמנות עכשווית, שטוקהולם, שוודיה.


אודות מגזין III יפו

מגזין III יפו הוא חלל לתצוגת אמנות, שלוחת קבע של מגזין III מוזיאון לאמנות עכשווית משטוקהולם, שוודיה. התוכנית המגוונת של מגזין III יפו כוללת אמנים עכשוויים מקומיים ובינלאומיים כאחד. מאז שנפתח בשנת 2018 הוצגו בחלל תערוכות יחיד של חיים סטיינבך, שילה היקס, קוסימה פון בונין וטל ר. החלל ממוקם ברחוב עולי ציון 34, בשכונת מגורים עשירה בהיסטוריה וגיוון תרבותי הגובלת בשוק הפשפשים המפורסם של יפו. הארכיטקטורה הייחודית של המקום מאפשרת לעוברים ושבים לצפות בתערוכות מבחוץ, ביום ובלילה.

אודות מגזין III, מוזיאון לאמנות עכשווית

המוזיאון, שנחשב לאחד המוסדות המובילים באירופה לאמנות עכשווית, פועל מאז 1987 מתוך האמונה ביכולתה של אמנות לחולל שינוי ולעורר השראה בקרב אנשים ובחברה בכללה. התערוכות שהוצגו במגזין III מאז היווסדו זכו לתהודה בשדה האמנות הבינלאומי, והמוזיאון מעשיר בהתמדה את אוסף הקבע שלו, הכולל עבודות מאת אמנים עכשוויים מובילים. בין התערוכות הבולטות שהוצגו בו לאחרונה: טום פרידמן (Friedman), קתרינה גרוסה (Grosse), טוני אורסלר (Oursler), מיקה רוטנברג (Rottenberg), איי וייוויי (Ai Weiwei), אנדריאה זיטל (Zittel) וגונל ואלשטרנד (Wåhlstrand).